אחר הצהריים בלי פורענות

חוזרת הביתה  אחרי הילדים. יש מטפלת עד 17:00. הילדים עסוקים. מגיעה בהתלהבות מהעבודה. שואלת את הילדים ( גן וכתה א'): "איך היה בגן? מה אכלתם בצהרון?". הילדים לא עונים, או עונים חלקי תשובות. מרגישה מתוסכלת.

אמא יקרה, את מגיעה אחרי יום עבודה ורוצה לאפשר לך ולילדיך להשלים את מה שהחסרתם בכל השעות שלא נפגשתם. בואי נתמקד בצרכים שלך:

קשר עם הילדים- תקשורת פתוחה וחיבור אליהם, מידע מה עובר עליהם בכל פלחי החיים.

הרגעות וביטחון- כשאת יודעת ונמצאת עם האצבע על הדופק במה שעובר עליהם.

מה הצרכים של הילדים?

להתמקד בתחומי העניין שהם בוחרים, בלי שאף אחד מכתיב להם (בשונה מהגן ובית הספר) ולהמשיך בעיסוקיהם.

מה יכול לאפשר לך להיות באינטראקציה עם הילדים כשהם מעוניינים בקשר עם עצמם?

כשאנחנו נכנסים מטריטוריה אחת (העבודה) לטריטוריה אחרת (הבית), אנחנו צריכים לתת לעצמנו זמן הסתגלות- לאווירה, למקום, להתבוננות, השתהות, כניסה לקצב ולנוף החדש.

כשאת נכנסת הביתה, עצרי, התבונני, אולי תחליפי בגדים, תשתי כוס מים, תיכנסי לאווירה שכבר קיימת בבית ותשתלבי בה.

כשאת נינוחה, את מוזמנת להצטרף למה שכבר התחיל לפני שהגעת, בעדינות, במשחק, בהתעניינות בספר, בישיבה ליד. בשלב הבא, הזמיני אותם לעשייה משותפת: שיחה/אפיה/יצירה. בזמן הזה את יכולה לשתף בחוויות שעברו עליך.

את מתחילה בדוגמה אישית ומזמינה אותם לשתף בחוויות. כבדי את העובדה שאולי יעדיפו להמשיך בעיסוקיהם.

"איך עבר היום בגן?" היא שאלה גדולה שמאד קשה לענות עליה. קודם כל, זה כבר הסתיים 'מזמן'. שנית, זאת שאלה פתוחה. "עם מי היה לך נעים לשחק בגן, איזה סיפור שמעת היום?" הוא ניסוח יותר ממוקד.

מעקב אחר תכנית העבודה בגן ובבית הספר עשוי להקל עליך בהתעניינות.

ארוחת הערב המשותפת- יכולה להיות זמן לשיתופים.

שיחה על משהו נעים/לא נעים שהיה היום, מאפשרת שיח מקרב, שיח שיענה על הצורך בנוכחות עבור כולכם, שיח שיהיה נעים, משמעותי ומקרב.

מניסיון, זה עובד.