ארבע וחצי שעות בדרכים

יואב ועקנין

לפני כשבוע וחצי פורסם דו"ח מבקר המדינה על "משבר התחבורה הציבורית". הדו"ח נעלם די מהר מתשומת הלב של הציבור הרחב. כמי שבחר לחיות ללא רכב פרטי כבר כמעט 20 שנה, אנסה לתאר את המשבר מנקודת מבט אישית, דרך סיפור המקרה שקרה ביום שישי האחרון.

ביום שישי נסעתי עם אשתי וילדיי מרחובות לירושלים, למסיבת יום ההולדת של אחיינית שלי. כמי ששומרים שבת, לא רצינו להגיע ברגע האחרון, ולכן יצאנו ממסיבת יום ההולדת בסביבות 13:00. בגלל אירועי פורים, העיר הייתה פקוקה ולכן הגענו לתחנה המרכזית בירושלים רק סביב 14:20. למודי ניסיון, לא עלינו לאוטובוס לרחובות לפני שלקחנו את הילדים לשירותים. עלינו לקומה השלישית והלכנו לשירותים שבקצה רציפי האוטובוסים. כל תאי השירותים בשירותי הגברים היו נעולים ונראה שיצאו משימוש. אשתי עלתה לאוטובוס עם שתי בנותיי ואני רצתי עם הבן שלי לשירותים בקצה השני של הקומה. שם אמנם התאים היו פתוחים, אבל בכולם לא היה בכלל מושב אסלה ובטח שלא נייר טואלט. רצנו לחפש נייר טואלט וכשסיימנו, גילינו שהאוטובוס של 14:40 כבר נסע. לא נורא, האוטובוס הבא מתוכנן לצאת ב-15:00. לידנו היה תור אינסופי של האוטובוסים לתל אביב (קו 480). מסביבנו רעש, צעקות וחום אימים בין מאות האנשים שנדחקו בתור. הגיעה השעה 15:00. שום אוטובוס לא נראה ברציף והדלת נעולה כדי למנוע מהנוסעים לצאת ולנשום את האוויר המזוהם ברציפים, בגלל התכנון הגרוע של התחנה.. בינתיים התור התארך ולהערכתי לפחות כמאה נוסעים חיכו לאוטובוס שלא הגיע. מספר צעירות עקפו את כל התור. מובן שלא היו שם סדרנים שאמורים למנוע התנהגות זו, למרות שהחברה המפעילה את התחנה התחייבה לכך בבית המשפט.

בסביבות 15:15 הגיע האוטובוס המיוחל. הנהג ראה את הנוסעות שעקפו את התור שכן הן חיכו מחוץ לדלת, כשזו הייתה עדיין נעולה, אך טען שאין זה מתפקידו לאכוף את הסדר ולכן הוא העלה אותן, למורת רוחם של הנוסעים האחרים. האוטובוס התמלא במהרה והנהג סירב לקחת יותר מעשרה נוסעים בעמידה, לפי ההנחיות להן הוא מחויב, ולכן עשרות נוסעים נותרו בתחנה. האוטובוס שלנו יצא סביב 15:20 מהתחנה המרכזית, אך רק כעבור שעה בערך, הוא הגיע ליציאה מהעיר, מרחק של כ-400 מטרים. הגענו לרחובות רק בסביבות 17:10. למזלי, הבן שלי ואני השארנו שם את האופניים שלנו בבוקר ולכן רכבנו הביתה במהירות הבזק והגענו הביתה כמה דקות לפני כניסת השבת, אחרי ארבע וחצי שעות בדרכים.

הסיפור מעלה שאלות קשות. כיצד מנהל משרד התחבורה את התחבורה הציבורית בצורה כל כך כושלת? מדוע אין עדיפות מוחלטת לתחבורה הציבורית בכבישי ישראל ובפרט, כיצד אין בלעדיות או לפחות נתיב תחבורה ציבורית (נת"צ) מהתחנה המרכזית בירושלים, לפחות עד היציאה מהעיר? כיצד הופקדה התחנה המרכזית של בירת ישראל בידי חברה פרטית שמרוויחה הון עתק מעשרות אלפי הנוסעים שנאלצים להיכנס לקניון שהיא מפעילה מידי יום, בדרכם לאוטובוס, בלי שהיא נאלצת לתת להם שירות מינימלי?

להצטרפות לקבוצת התחבורה האזורית של המרכזים לצדק חברתי – אילן: 054-6661621