"לא תוכנן איום, לא מגע ולא חבלה"

רונן דמארי

מגזר הדין עולה כי הנאשם קשר קשר לשדוד את בעלת הדוכן יחד עם נאשם נוסף לשדוד את בעלת הדוכן ולקחת ממנה את הפדיון היומי שלה.

לאחר שביצעו מעקבים אחר מסלול הנסיעה שלה, החליטו השניים להוציא לפועל את תוכניתם בחודש אוגוסט אשתקד. הנאשם המתין לבעלת הדוכן בסביבת ביתה ואילו הנאשם השני שב למקום עבודתה והמתין ליציאתה מהדוכן.

"אכן הנאשם אחראי לכך שהמצב הסתבך וזכותה המלאה של המתלוננת לקפוץ על הרכב, אך הוא עשה כל שביכולתו למנוע מצב שהגניבה תהפוך לשוד. לא תוכנן איום, לא מגע ולא חבלה. מדובר בעבירת גניבה שהסתבכה לשוד"

בשעה 22:50 סיימה המתלוננת את עבודתה בדוכן הפיס ונסעה ברכבה לכיוון ביתה בראשון לציון. כאשר הנאשם השני עקב אחריה ברכבו ועדכן במהלך הנסיעה את הנאשם אשר שהה בסמוך לבית בעלת הדוכן באשר להתקדמותה לעבר ביתה. כשהגיעה המתלוננת לביתה, הבחינה בפחי אשפה גדולים שאותם הציב הנאשם בפתח חנייתה הפרטית, יצאה מרכבה כדי להזיז את הפחים שחסמו את חנייתה והותירה את רכבה כשהוא מונע.

לאחר יציאתה מהרכב, הגיח הנאשם בהפתעה כשהוא חבוש בקסדה, נכנס לרכב המונע ומיד החל בנסיעה לאחור, בעוד שהמתלוננת צועקת ומנסה לאחוז בידית דלת הנהג שנותרה פתוחה כדי למנוע את גניבת הרכב ותכולתו, עד אשר הועפה בעוצמה לאחור ונחבלה. בסמוך לאחר מכן נמלטו הנאשמים מהמקום, כשהנאשם נוהג ברכבה של המתלוננת ובו תיקה וחפציה, זאת מבלי שהחזיק ברישיון נהיגה בתוקף, והנאשם האחר נמלט ברכבו שלו. הנאשם נטש את רכב המתלוננת ברחוב אחר בראשון לציון, לאחר שנטל ממנו את תיקה וחפציה של בעלת הדוכן. למתלוננת נגרמו חבלות שכללו שפשופים, חבלות ושטפי דם ביד ימין ובברך שמאל והיא נזקקה לטיפול רפואי בבית חולים.

מגזר הדין עולה כי במנוסתו הנאשם שכח את תלוש השכר שלו ברכבה של בעלת הדוכן, כאשר הוא התגלה הוא הצטרף לראיות נגדו.

לטענת ב"כ המאשימה, הערכים החברתיים שנפגעו בעבירה הם הזכות לביטחון אישי והגנה על תחושת הביטחון של הציבור וזכות הקניין כמו גם הצורך להגן על הציבור מפני אלה הנוהגים ללא רישיון נהיגה. היא ציינה כי לא אחת נקבע כי תחושת האימה וחוסר האונים שבהם שרוי קורבן עבירת שוד, מותירים בו לא אחת צלקות נפשיות חמורות ולתקופה ארוכה וכי בפסיקה נקבע כי לעבירת השוד פנים רבות, כשקיימת הבחנה ברורה בין עבירה שנעברה תוך גרימה לחבלה פיזית וזו שבוצעה דרך הפחדה בלבד. יש הבחנה בין עבירת שוד שבוצעה לאחר תכנון והכנה מוקדמים לבין עבירה אקראית וספונטנית.

לא רצו לפגוע בה

מנגד, באת כוחו של הנאשם טענה כי היה לו חשוב לעשות תכנון לגניבה, כדי שהמתלוננת לא תיפגע. לדבריה התכנון היה להניח את הפח כדי שהמתלוננת תצא מהרכב ולוודא שלא תהיה בקרבת הרכב: "אכן הנאשם אחראי לכך שהמצב הסתבך וזכותה המלאה של המתלוננת לקפוץ על הרכב, אך הוא עשה כל שביכולתו למנוע מצב שהגניבה תהפוך לשוד. לא תוכנן איום, לא מגע ולא חבלה. מדובר בעבירת גניבה שהסתבכה לשוד. כל התכנון כוון לכך שתהיה גניבה בלבד. הנאשם מכה על חטא, יותר מכל המאסרים שריצה בעבר, כיוון שפגע במתלוננת ובבני משפחתו".

בגזר דינה התייחס השופט עמי קובו לעברו הפלילי המכביד של הנאשם בגינו נשא בעונשי מאסר ממושכים שהצטברו לכ-30 שנה: "הנאשם אשר שב וביצע עבירות לאורך שנים רבות, ועל אף שלאחרונה הצליח לטענתו לעשות שינוי באורחות חייו, שב לדפוסיו העברייניים וביצע את העבירה הנוכחית. הנאשם אף ביצע את העבירה הנוכחית בעת שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה (בגין עבירות של גניבה מרכב ופריצה לרכב), אשר לא היה בו כדי להרתיעו. מכאן שיש אף להפעיל את עונש המאסר על תנאי בעיקרו במצטבר. יש להורות על פיצוי למתלוננת בגין נזק הגוף, נזק הרכוש, ועוגמת הנפש שנגרמו לה. בנוסף לכך, הואיל ומדובר בעבירה בעלת מניע כלכלי, סבורני שיש להשית על הנאשם קנס כספי, תוך התחשבות במצבו הכלכלי".

השופט גזר על הנאשם עונש של 32 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי, פיצוי בסך 10,000 שקלים לבעלת דוכן הפיס וקנס בסך 2,000 שקלים.