עתירת פוזננסקי נדחתה בעליון

רונן דמארי

בית המשפט העליון דחה בשבוע שעבר ערעור שהגיש 'מטה רמת אליהו שלנו' בראשות ד"ר מיכל דחוח הלוי בעניין תוכנית ההתחדשות העירונית ברחוב פוזננסקי בראשון לציון. הערעור הוגש נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים) שדחה את עתירת המטה בנושא. המדובר על תכנית המתאר רצ/17/23/1 שפורסמה למתן תוקף בינואר 2014.

באוקטובר 2016 אושרה תכנית מתאר מקומית המתייחסת למתחם ברחוב פוזננסקי וכוללת שינויים שונים והוראות לביצוע תכנית המתאר.

דחוח הלוי הגישה ערר לועדת הערר שנדחה על הסף בהעדר סמכות לדון בו לאחר שהתכנית המפורטת כבר פורסמה למתן תוקף. עם זאת, "לפנים משורת הדין" דחתה ועדת הערר גם את הטענות שהועלו לגופן, תוך שצוין כי מרבית הטענות מכוונות למעשה נגד תכנית המתאר שאושרה כשלוש וחצי שנים קודם לכן ולא נגד התכנית המפורטת.

העותרת לא אמרה נואש וביולי 2017 עתרה לבית המשפט המחוזי מרכז. רק בפברואר 2018 קרוב לשבעה חודשים לאחר הגשת העתירה, הגישה המערערת בקשה למתן סעד זמני לעיכוב מתן היתרי בניה מכוחן של תכנית המתאר והתכנית המפורטת. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. המערערת הגישה בקשה לרשות ערעור שלבסוף נמחקה.

בסופו של דבר בסוף חודש מאי האחרון דחה בית המשפט המחוזי את העתירה.

"אינה תושבת מתחם הקרקע עליו חלות התכניות"

בפסק דין מפורט נדחו הטענות השונות שהעלתה דחוח הלוי, בית המשפט קבע בין היתר כי טענות המערערת המכוונות כלפי תכנית המתאר לוקות בשיהוי ניכר (למעלה משלוש שנים), וכי "עניין לנו במעשה עשוי", ולמעלה מן הדרוש צוין, כי המערערת גם לא השכילה להצביע על פגם בתכנית המתאר המצדיק התערבותו של בית המשפט. אשר לתכנית המפורטת, בית המשפט קבע כי אכן נפל פגם בכך שהתכנית פורסמה למתן תוקף לפני תום המועד להגשת ערר לפי הארכת המועד שניתנה, ואולם בית המשפט סבר כי פגם זה אינו מצדיק את ביטול התכנית.

אלא שדחוח הלוי לא עצרה לאחר פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי וכאמור הגישה ערר לבית המשפט העליון. הועדה המחוזית לתכנון ובניה, ועדת הערר שלה והועדה המקומית לתכנון ובניה לרבות החברה הקבלנית האמורה לבנות במתחם ובעלי הזכויות בדירות התייחסו

בסיכומי טענותיהם לטענות המערערת, כאשר לעניין הטענה בדבר פקיעת תוקף תכנית המתאר נטען כי אף אם מדובר בהוראה מחייבת, המועד לביצוע התכנית שנקבע בתכנית המתאר הוארך במסגרת התכנית המפורטת, שם נקבע כי היא תמומש בתוך 5 שנים מיום אישורה, היינו עד 5.4.2022, וכי מכל מקום בפועל ניתן היתר בניה מכוח תכנית המתאר בטרם חלפו חמש שנים מיום מתן תוקף לתכנית ופרסומה כחוק. כן נטען על ידי המשיבים כי המערערת נעדרת מעמד חוקי לתקוף את התכנית באשר היא אינה עונה להגדרת מי שרשאי להתנגד לתכנית הנדונה, והיא נעדרת כל זיקה לפרויקט ואינה מייצגת גם כל אדם בעל מעמד או זיקה לפרויקט.

שלושת שופטי בית המשפט העליון החליטו פה אחד לדחות את הערר וקבעו בשבוע שעבר כי לא נמצאה עילה להתערבות בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי.

בפסק הדין נאמר: "אנו נוטים לקבל את טענת המשיבות באשר להיעדר מעמד חוקי של המערערת לתקוף את תכנית המתאר או את התכנית המפורטת באשר היא אינה תושבת מתחם הקרקע עליו חלות התכניות, ולא הוכח כי התכניות פוגעות בזכות או אינטרס של המערערת, או כי היא מייצגת אדם בעל זיקה כזו. ולמעשה המערערת עצמה לא טענה למעמד אישי אלא הגדירה עצמה כ"עותרת ציבורית.

כעולה מהחומר שלפנינו, הפרויקט מתנהל מזה שנים לא מעטות, חלק מהמבנים כבר נהרסו, ולדיירים ניתנו פתרונות דיור, ועצירת הפרויקט בשלב זה כרוכה בנזקים כבדים לכל הנוגעים בדבר, וזאת כאשר למערערת עצמה אין כאמור כל זיקה לפרויקט מושא התכניות והיא גם אינה מייצגת ולו דייר אחד בפרויקט". סוף דבר – בית המשפט קבע כי דחוח הלוי תשלם הוצאות משפט למשיבות בסכום כולל של 14,000 ₪.