פרשת עקב, הכרעה והרתעה

תחילת הפרשה עוסקת בשינוי שעובר עם ישראל מדור מידבר לדור הכניסה לארץ, ומשם לדורות החיים בארץ דרך קבע.

דור המדבר חווה התנהלות ניסית בכל ההוויה היומיומית, ובוודאי במלחמות שבהן ארון ה׳ הוביל בראש המחנה והניצחון היה ניסי.

דור הכניסה לארץ מבין שהוא נדרש לחיות ולהילחם בעמי הארץ בדרך הטבע. הקב״ה ילחם והניצחון יהיה ניסי, אך הדרישה מישראל היא לעשות את ההשתדלות הנדרשת בנכונות בהכנות הקרביות ובאומץ האישי והלאומי.

העם בכניסה לארץ נדרש להילחם במספר זירות וחזיתות במקביל. הקב״ה אומר לישראל כי הוא בקרבם וכי יסייע להם אך הם צריכים להעז.

כדי להקל על הלחימה הקב״ה מאפשר לישראל לא להילחם במקביל מול כל העמים אלא לרכז מאמץ ולהילחם בדרוג מול האויבים. בכך גם לרכז מאמץ, גם להפתיע ולהתקיים לוגיסטית ולא לגרום ליצירת מרחבים נטושים בארץ.

לאחר כיבוש הארץ וההתנחלות בה, האיום העיקרי כבר אינו רק האויב החיצוני. ״ פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת. ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה״(ח׳ יב׳). האמנם להצליח זה דבר שלילי? האמנם לבנות ולצמוח זה רע?

פסוק יז׳ בהמשך נותן לכאורה את התשובה. ״ ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה״. אך נכון לשוב ולשאול מה רע בביטחון עצמי לאומי? האם באמת רוצה התורה שבכל מהלך נראה נס גלוי ואת פעילותו של הקב״ה ולא את שלנו?

התשובה הינה בפסוק הבא ״וזכרת את ה׳ אלוהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל..״ ה׳ רוצה שלאחר שנכנס לארץ ונשתקע בה נשתדל יותר וניקח אחריות על עצמנו. הוא רוצה שנבנה ונצליח ונצמח ונתרבה ואפילו שנגיד שיש לנו כח ועוצמה. יש לנו את החכמה את האחדות את היצירתיות והאומץ. אך אנחנו צריכים לזכור כל הזמן כי הכח הזה הגם שהוא שלנו, ניתן לנו על ידי הקב״ה כדי ללכת בדרך התורה וללכת בערכי התורה.

בסוף הפרשה שוב חוזרת התורה ומבהירה לנו כי אם נשמור ללכת בדרכי ה׳ נזכה לעוצמה צבאית. רש״י מקפיד להסביר כי הכוונה למידת הרחמים וגמילות החסדים בתוך עמנו. במציאות הקבועה של ישיבתנו במולדת נדרשים אנו קודם כל למידות החסד וגמילות החסדים של בן אדם לחברו. אז קובעת התורה בפסוק האחרון ״לא יתייצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ה׳ אלוהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דיבר לכם״. התורה מחדשת לנו את ההבחנה בין הכרעה להרתעה. הפחד, הינו הכרעת הקרובים באופן מיידי. המורא על הרחוקים לזמן ארוך הוא ההרתעה שניצור בכוחנו.