תערוכות חדשות בבית האמנים

מי ליאור

בתערוכה "יומן מסע" של דיאנה פומרנץ-צוק, מוצגות ציוריה של האמנית אשר הוו עבורה נחמה פורטא בשעות הקשות בהן נאבקה במחלת הכליות שנים רבות, עד לניתוח ההשתלה. בעטים צבעוניים "רשמה" פומרנץ-צוק את הצינורות שבעורקיה, את זרימת הדם בגופה הכחוש ולא הרפתה מלעסוק בנושא שהיה עבורה חלק מ"יומן מסע". ההתעסקות שלה עם מחלתה כאמור הניבה ציורי אקריליק וטכניקות מעורבות על בדים, המרמזים על הסתגרות ועל כליאה. עבודותיה, בעיקר מופשטות אך מדי פעם ניתן לראות משהו פיגורטיבי הנראה כדמות מאחורי הסורגים. הנחת המכחול ומשיכות הצבע משוחררות הן ומעבירות את תחושותיה אל הבד בקו, צבע וצורה.
כל אותם חודשים קשים לפני ואחרי הניתוח הייתה סגורה דיאנה בביתה וחשה כאסיר הכלוא בבית הסוהר. היא ציירה ללא הפסק ונתנה דרור למחשבותיה והדמיון העשיר שלה נשא אותה על כנפיים אל החופש מעבר לסורגים, מעבר למחלה, מעבר לכאבים ומעבר לייאוש שפקד אותה חלופות. התערוכה מלמדת בשפתה המיוחדת את גבורת הרוח על הגוף, ועל ניצחון הנפש את הכאב הפיזי. ציוריה עוסקים באופטימיות ותקווה, בשמחת החיים ובחופש היצירה.
אוצר תערוכה אריה למדן: "אני שמח על כך שנפלה בחלקי הזכות לאצור את תערוכתה של דיאנה ומאחל לה עוד הרבה שנים של בריאות, וכמעיין המתגבר, אין ספק כי גם תתגבר על כל תחלואיה ותמשיך ליצור יצירות רבות ומשמעותיות".
"עוד לא ציירתי 80 עבודות", בתערוכתה של שרה זילברשטיין מביעה האמנית את נטייתה לציור שקדני ועמלני אין סופי. זילברשטיין בוחרת לעבוד על דימוי חוזר, שמצריך תהליך עבודה ממושך. על מצע נייר יפני דק (עץ תות), לבן, כמעט שקוף המדמה אריג מלמלה עדין. לעיתים חוטי רקמה זהובים מנסים לאחות ולאחד את הדפים הדקים שנקרעו. בעשייה פרטנית רכונה וקרובה למצע, במכחולים דקיקים מטביעה נקודות זעירות כתחליף לעקבות המחט שחדרה את האריג במלאכת הרקמה. עקבות המחט נותרו על הנייר ואילו מהחוטים הסמויים מן העין, ארגה שריון נוקשה שיכסה ויגונן. בעבודותיה הדהוד לעבודת מלאכת היד הנשית, אף כי החומרים בהם היא עושה שימוש אינם עפ"י המקובל להבעת הרקמה, אלה מעידים על שינוי משמעות ותוכן. המצע הלבן נגוע באין ספור נגיעות, סימנים המקיפים את הדימויים.
אוצרת התערוכה לאה טופר. שתי התערוכות ינעלו ב-2 ביוני.